פסק-דין בתיק בר"ע 3029/07

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 7.12.06 שניתנה בת.א 1276/05. במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקשים (התובעים בבית משפט קמא) לצירוף נתבע נוסף לתובענה. בהסכמת המשיבים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.         עניינה של התובענה במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לצירוף נתבע היא בטענת המבקשים לפיה ביצעו המשיבים (הנתבעים בבית משפט קמא) בנייה ללא היתר בנכס שבבעלותם הממוקם בסמוך לנכס בו מחזיקים המבקשים ובכך הפרו חובה חקוקה וגרמו למטרד. המבקשים מציינים, כי בכתב ההגנה שהגישו המשיבים בתיק, ובמסגרת הליכי הגילוי המוקדם בתיק, הכחישו המשיבים כי בוצעה בנייה בלתי חוקית בנכס. המבקשים טוענים, כי טענה זו של המשיבים הופרכה בבית משפט קמא, שביקר בעצמו בנכס ונוכח כי בוצעה בו בנייה בלתי חוקית. לטענת המבקשים, רק במהלך חקירת משיב 2 בשלב ההוכחות במשפט, טען משיב 2 במפתיע כי שכן אחר בשם מר נאסר ג'ולאני, אחיו של משיב 1 (להלן - נאסר) מתגורר במקום, ומדבריו ניתן להבין כי תוספת הבנייה בוצעה על ידיו. לאור עדות זו שהיוותה למעשה שינוי בקו ההגנה של המשיבים, ביקשו המבקשים באותה ישיבה לצרף את נאסר כנתבע לתובענה בהתאם להוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה מיום 7.12.06. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי אמנם קיימת למבקשים עילת תביעה נגד נאסר ואף ניתן היה לצרפו מלכתחילה כנתבע לתובענה. עם זאת, מדובר בשלב בו הסתיימו ההוכחות בתיק וצירופו של נאסר כנתבע נוסף אינו דרוש לשם הכרעה יעילה בתובענה. לשיטת בית משפט קמא, אם תתקבל התביעה, לא יפגעו התובעים מאי-צירפו של נאסר; ואם תדחה התביעה, יוכלו התובעים לפתוח בהליך חדש כנגד נאסר. בית משפט קמא הניח, כי מטרת הבקשה לצירוף נתבע הייתה רצון המבקשים למנוע מצב שבו תביעתם נגד המשיבים תדחה והם יאלצו לפתוח, לצורך השגת מבוקשם, בהליך נוסף כנגד נאסר. לעניין זה קבע בית משפט קמא, כי מטרה זו אינה כלולה בין מטרותיה של תקנה 24. בית משפט קמא הוסיף כי צירופו של נאסר, עם תום שלב ההוכחות בתיק, לא רק שלא ייעל את הדיון, אלא יסרבלו ויאריכו. בבקשתם הנוכחית מבקשים התובעים לבטל את החלטתו זו של בית משפט קמא.

3.         לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא כשקבע כי צירוף נאסר כנתבע לתובענה אינו נופל בגדר המקרים בהם, כלשון תקנה 24 לתקנות, "נוכחותו (של הנתבע - מ.א) בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". לטענתם, במקרה הנוכחי, צירופו של נאסר כנתבע דרוש לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים. 

4.         ביום 18.3.07 נתקבלה תגובת המשיבים לבקשה. לטענת המשיבים, הבקשה לצירוף תובע הוגשה באיחור רב ומהווה ניסיון פסול לעריכת מקצה שיפורים בתביעה. לטענתם, מן הראוי היה כי המבקשים יבררו מראש את זהות בעלי דינם. המשיבים הוסיפו וטענו כי דחיית הבקשה לצירוף נתבע לא תפגע ביעילות הדיון ובמבקשים, שכן היה ותדחה התביעה, פתוחה בפני המבקשים הדרך להגיש תביעה כנגד נאסר.

5.         לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא ושקלתי את טיעוני המבקשים והמשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בכתב ההגנה לא טענו המשיבים כי הבנייה הנטענת על ידי המבקשים בכתב התביעה לא בוצעה על ידם אלא על ידי אחר. כתב ההגנה התמקד בהכחשת המשיבים את טענת המבקשים כי יש להם זכות חוקית כלשהי בנכס המוחזק על ידי המבקשים. באשר לבנייה הנטענת בכתב התביעה, טענו המשיבים כי "לאחרונה" לא נעשו פעולות בנייה בנכס ואם נעשו פעולות בנייה בנכס, הן אינן מצריכות היתר כלשהו.

אילו רצו המשיבים להכחיש את טענת המבקשים כי הם אלו שביצעו את הבנייה הנטענת, ולטעון כי אחר ביצע אותה, היה עליהם לטעון זאת במפורש, ולא להסתפק בהכחשת ביצוע הבנייה. כתבי הטענות אינם כתבי חידה אלא מטרתם להגדיר את הטענות השנויות במחלוקת בין הצדדים.  יש לציין בכתב ההגנה את העובדות הרלוונטיות בבהירות ובאופן מלא ולא להסתפק בהכחשה כללית שאיננה מלמדת מהן טענותיו של הנתבע. תקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה במפורש כי "לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק".

משנמנעו המשיבים מלטעון במפורש בכתב הגנתם, כפי שהיה עליהם לעשות, כי הבנייה הנטענת בכתב התביעה לא בוצעה על ידם אלא על ידי אחר, והעלו אפשרות זו רק בשלב מאוחר, הרי שהמשיבים הם שהביאו לכך שהמבקשים למדו על היריבות האפשרית בינם לבין נאסר רק כאשר תביעתם כנגד המשיבים הגיעה לשלב מתקדם. המשיבים, בהתנהלותם האמורה, אף מנעו מהמבקשים את האפשרות לבקש את צירופו של נאסר כנתבע לתובענה נגד המשיבים בשלב מוקדם יותר, או להגיש נגדו תובענה נפרדת ולבקש את איחודה עם התובענה הנוכחית, בקשות אשר סביר כי היו מתקבלות.  

לאור האמור לעיל, ועל מנת שלא להעמיד את המבקשים במצב גרוע יותר מזה שבו היו עומדים אילו היו המשיבים נוהגים בהתאם לדרישות התקנות, יש לאפשר למבקשים לתקן את כתב התביעה ולצרף לכתב התביעה את נאסר כנתבע.

אכן, המחלוקת האמורה התעוררה בסיום עדויות הנתבעים אך העדים במשפט הנדון היו ספורים בלבד. בנסיבות אלה אין לומר כי תיקון כתב התביעה יסרבל אותה אלא יבהירה. בנוסף, אין לומר כי התיקון המבוקש יפגע במשיבים, מלבד הפגיעה שעניינה התארכות ההליך שהם צד לו, שלגביה אין למשיבים להלין אלא על עצמם. ודוק, טענת המשיבים לפיה לא ביצעו את בנייה בלתי חוקית בנכס עדיין תעמוד למשיבים גם לאחר צירוף נאסר, ואף תוכל להתברר ביתר יעילות.

6.         סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שיותר למבקשים לתקן את כתב התביעה ולצרף את נאסר כתובע.

7.         הוצאות הגשת בקשה זו יילקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא לעניין פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

8.         העירבון יוחזר למבקשים.

9.         המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים בפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ד בניסן תשס"ז (12 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: